אוצר יהודי נסתר: אמנות המחט של אילנה לימוני

 

בסביבה השלווה והירוקה של Oyster Bay בלונג איילנד, ניו יורק, חבוי אוצר של אמנות יהודית במחט, שטרם התגלה, ועוצב בקפידה במשך שישה עשורים. האמנית האוטודידקטית שמאחורי היצירה הרוחנית הזו, אילנה לימוני, יצרה אוסף מרשים של כ-300 יצירות. היא הפגינה שקדנות, מסירות, תשוקה וחתירה למצוינות במהלך עבודתה על יצירות אלה. בצניעותה, משאלתה הגדולה ביותר של אילנה היא למצוא בית הולם ליצירות היודאיקה המדהימות שלה. מאמר זה נועד להאיר את מפעל חייה של האמנית, בשאיפה להעניק לו ולה את ההכרה הראויה באמת.

 

 

רקע וחיים מוקדמים

אילנה נולדה בחיפה בשנת 1937 למאלה וצבי. הוריה היו פעילים בתנועת "עקיבא" בקרקוב, והונעו ממניעים אידיאליים וציוניים, לכן בחרו לעזוב את פולין ולעלות לארץ ישראל. אחר מסע ברכבת והפלגה בספינה, הגשימו את חלומם והגיעו לחופי ישראל בינואר 1934.

 

אילנה ואחיה הצעיר גדלו בדירת מרתף צנועה בת חדר יחיד ברחוב מיכאל אשר בחיפה, ולמדו בבית הספר Alliance Israelite Universelle. אילנה חיה תחת שלטון המנדט הבריטי במשך אחת עשרה השנים הראשונות לחייה עד שזכתה להיות עדה להפיכתה של ישראל לאומה עצמאית. בבגרותה המוקדמת הצטרפה אילנה לצה"ל והשתתפה במלחמת סיני ב-1956.

 

 

גילוי אמנות המחט

כעבור שנה נישאה אילנה לאהבת חייה, אורי, אותו הכירה במהלך שירותם הצבאי. בשנת 1963, בזמן שציפתה לילדם הראשון, אילנה גילתה ופיתחה את התשוקה שלה לאמנות המחט.

 

״אני זוכרת את הרגע בבירור. ביקרתי אצל חברה, ושמתי לב לקנבס עם מחט אצלה. זו הייתה הפעם הראשונה שאי פעם ראיתי אמנות מחט.״

 

אילנה תמיד מצאה סיפוק ושמחה במלאכות יד שונות, ביניהן מלאכת הרקמה. צורת הביטוי האמנותית החדשה הזו שבתה את לבה. בכניסתה לחנות חיפאית למכירת חוטים וחומרים נלווים, היא ביקשה הדרכה מבעל החנות. לימוני קיבלה שיעור מהיר על יסודות תנועת המחט, ועזבה עם פקעות חוטים, עמן החלה את מסעה. היא ניזונה מתשוקה ללמוד, ומרגע זה התמסרה כל חייה ליצירת אמנות המחט.

 

לאחר שעברה לארצות הברית ב-1965 וילדה את ילדה השני, אילנה פיתחה בשקיקה את כישורי המחט שלה על ידי לימוד טכניקות שונות מספרים וביקור בחנויות רבות כדי למצוא קנבסים וחוטים. בתחילה, היא התמקדה בפרויקטים קטנים יותר, כשהיא מחזיקה את הבד בידיה בזמן שעבדה. בעלה אורי עודד אותה להתחיל ביצירות גדולות יותר, דבר שהוביל אותה לגלות את יתרונות השימוש במסגרות המחזיקות באופן עצמאי ומאובטח את הקנבסים. דרך זו אפשרה לאילנה ליצור יצירות משוכללות ומורכבות יותר, והרחיבה את היקף יצירתה. במהלך שנים אילנה הייתה תלויה בציורי קנבס ותהלים שצוירו מסחרית עבור יצירותיה עד לשיתוף פעולה עם האמנית לינדי טילפ.

 

השותפות המתמשכת עם הציירת לינדי טילפ

״בסופו של דבר, רציתי לעבוד עם משהו מקורי, כי התקשיתי למצוא משהו מספיק מעניין בחנויות. ב-1972 פגשתי את לינדי טילפ, אמנית מוכשרת מאוד, שבמקרה גרה בסמוך. אחרי שהיא עשתה עבורי את הציור הראשוני שלה, הבנתי כמה זה מדהים שיש מישהו שיכול לצייר כל תמונה שרציתי, ישירות על קנבס.״

 

במשך למעלה מארבעה עשורים, הברית האמנותית הדינמית בין אילנה לימוני ולינדי טילפ הפיקה אוסף יוצא דופן של אמנות מחט, הכוללת נושאים שונים כמו: תנ"ך, ימי הביניים, אסיה, טבע ומחווה לציורים ידועים של שאגאל, פיקאסו וקלימט. תהליך היצירה כלל לא פעם מחקר ותכנון רב, כאשר אילנה עמדה בראש הפיתוח של נושאים ועיבודים של טקסטים יהודיים. לינדי, במומחיותה ובעדינותה, לכדה את רוח חזיונותיה של אילנה בצורה הטובה ביותר. האיורים שלה היוו את הבסיס שאפשר לאילנה להעמיק במושגים האמנותיים שלה מעבר למגבלתם של עיצובי קנבס מוכנים.

 

 

החשיבות של אמנות המחט בתרבות היהודית

אמנות מחט היא צורה מורכבת של רקמה הדורשת מיומנות עצומה, סבלנות ותשומת לב לפרטים. עבודתה של לימוני מציגה את שליטתה בחומרים מגוונים, כולל: כותנה, משי, צמר וסיבים מתכתיים. אומנות זו תופסת מקום יקר בתרבות ובהיסטוריה היהודית, ומשמשת כאמצעי לביטוי אמנותי, לשימור תרבותי ולהשתקפות של מסורות יהודיות. החל מהרקמה המפורטת על עדות התורה, וילונות ארון הקודש וחופות החופה ועד לקישוט הטליתות והכיפות- השימוש במחט וחוט ליצירת עיצובים ודוגמאות מתוחכמים על בד או קנבס ממלא כבר זמן רב תפקיד חיוני בביטוי חזותי של האמונה והמסורת היהודית.

 

 

השפעת השכלתה של אילנה בסמינר התיאולוגי היהודי של אמריקה

בתחילת שנות ה-80 נרשמה אילנה לסמינר התיאולוגי היהודי של אמריקה, שם לא רק עשתה תואר שני בהצטיינות הגבוהה ביותר, אלא גם השלימה את כל דרישות הקורס בתוכנית הדוקטורט שלה. ניתן לראות את השפעת שבע שנות השכלתה במערך התכנים היהודיים העשיר של יצירותיה, הכולל את 'אוסף חמש המגילות', 'אוסף הסצנות המקראיות' ו'אוסף היודאיקה הכללית'. בסדרות אלה, לימוני משלבת במומחיות טקסט ודימויים, ויוצרת נרטיב ויזואלי המזמין את הצופים לעסוק בהיסטוריה העשירה ובמסורת היהדות.

 

 

אוסף חמש המגילות: צוואה למורשת ולאמנות

בין יצירותיה יוצאות הדופן של אילנה לימוני, וללא ספק תרומתה המשמעותית ביותר לאמנות מחט היודאיקה, הוא 'אוסף חמש המגילות'. כל יצירה היא עדות לכוחה של חוט המחט כמדיום לסיפור סיפורים. אוסף המגילות נוצר על 11 לוחות באמצעות קנבס פטיט פוינט מכותנה, 18 mesh mono weave (כלומר, 324 תפרים לאינץ' רבוע), חלקם בגובה של עד 230 ס"מ (90 אינץ'). הסדרה מציגה את היכולת של אילנה להפוך מילים כתובות לאמנות כובשת, המביאה לחיים את הטקסטים העתיקים השלמים של חמש המגילות באמצעות צבעים מרהיבים ודפוסים מורכבים.

 

המגילה הראשונה מבין החמש, והראשונה באוסף היא שיר השירים, בה יצרה אילנה שני לוחות המתארים סצנות אידיליות ורומנטיות, המגלמות את נושאי האהבה והתשוקה של הטקסט. היא תפרה את הטקסט העברי באמצעות גרף אלפביתי מרשים שיצרה בעצמה יחד עם חומרים וטכניקות שונות. העבודה על כל אחד מהלוחות ארכה שנה שלמה, והפאנלים הסתיימו בשנים 1988 ו-1989. מגילת שיר השירים של אילנה מדגישה את הקשר בין האמנות שלה לאהבת המשפחה, לאחר שהקדישה אותה לבעלה אורי. במהלך העשור הבא, בנוסף לעבודות רבות אחרות, היא גם תפרה שלושה לוחות עבור קהלת בגוונים מרהיבים של כחול. האחרון הושלם ב-1998.

 

אחרי מה שהפך להפסקה בת 14 שנים מהעבודה על פרויקט המגילות, אילנה הרגישה השתוקקות וחדווה לסיים את מה שהחלה. מגילת אסתר נרקמה על שלושה לוחות שהושלמו ב-2013, 2015 ו-2016, ולמגוון זה הוסיפה אילנה לראשונה חרוזים. חלק מהאיורים המרכזיים על לוחות אלה מציגים בצבעים בולטים את אסתר הניגשת באומץ אל המלך כדי להציל את עמה, המן המשבח את מרדכי בעודו מוביל אותו רכוב על סוסו, ונוכחות סופר בתחתית הלוח האחרון, המציינת את סוף החמש מגילות.

 

 

שותפות אוהבת: התמיכה וההשראה של בעלה של אילנה, אורי

אורי מילא תפקיד הכרחי לאורך המסע האמנותי של אילנה. אמונתו הבלתי מעורערת בכישרונה ובמסירותה למלאכתה עזרה לאילנה לפרוץ את גבולות האומנות שלה.

 

״לא היה מישהו שתמך יותר מאורי. הוא סיפק את כל מה שהייתי צריכה, ללא קשר לעלות החוטים או הקנבס, ומעולם לא התלונן על כך שאני מוציאה יותר מדי. העידוד שלו היה תרומתו הגדולה ביותר לחיי.״

 

יחד הם יצרו שותפות שאפשרה לה לייצר יצירות אמנות משמעותיות ומרשימות ויזואלית המשקפות את אהבתם המשותפת לתרבות ולהיסטוריה היהודית. אורי היווה השראה לכמה מהיצירות המרתקות ביותר שלה. שני חפצים, שפעם משכו את עינו של אורי, הופיעו בקטלוג של בית מכירות פומביות: חנוכיה משנות ה-70 ומגן תורה מתחילת המאה ה-19, שניהם מלבייב, אוקראינה. הם הפכו למוזה לשלוש מיצירותיה יוצאות הדופן של אילנה. היא שקדה במיומנות על הפריטים האלה, כשהיא משתמשת בפלטה של גווני זהב וכסף על מנת לחקות את המראה של מתכות יקרות. יש לציין כי מגן התורה, שהיווה השראה לשתי יצירות אלה, שוכן כיום במוזיאון ישראל בירושלים.

 

 

העתיד של מורשת המחט של אילנה לימוני

באמצעות יצירותיה המורכבות והמשמעותיות טוותה אילנה את חוטי ההיסטוריה, המסורת והרוחניות היהודית, ותרמה בדרכה לשימור התרבות היהודית. כעת בגיל 85, תקוותה הגדולה ביותר היא שאמנות היודאיקה שלה תמצא בית הולם, בו ניתן יהיה להציג את יצירותיה ולהעריך אותן בדורות הבאים.

 

״ההעדפה שלי היא שחמש המגילות ימצאו בית בתוך ממסד יהודי. מלבד האוסף הזה, יצירות אחרות שלי בנושא יהודי כוללות את 'גן עדן', 'סולם יעקב', 'יציאת מצרים' ועוד כמה. כל היצירות הללו ראויות להצבה בסביבה יהודית, אם כי אין צורך לשמור אותן יחד או באותו מיקום כמו חמש המגילות. 'אוסף חמש המגילות' הוא כל כך ייחודי וצריך לשמור אותו ביחד. אם זה לא יקרה, אני אהיה עצובה מאוד.״

 

העבודה של אילנה טומנת פוטנציאל עצום לעורר השראה ולחנך את הנחשפים אליה. במילותיה של אילנה עצמה, כשהיא מביטה לאחור על גוף העבודות המדהים שלה, היא מתקשה להאמין שהיא אכן יצרה אותן, וזה מעיד על הענווה שלה ועל הכישרון יוצא הדופן שהעניקה לעולם מלאכת הקנבס.

 

״קשה להבין את כמות הזמן והמאמץ שהושקעו בכל חלק. אז לפעמים אני חושבת שאולי לא עשיתי את זה, למרות שאני יודעת שעשיתי את זה.״

 

המורשת שהיא משאירה אחריה היא דוגמה זוהרת לכוחה של האמנות לחבר אותנו לשורשים ולהעשיר את הבנתנו של העבר.

 

---

​

נכתב על ידי דוד מצלר ותורגם לעברית על ידי יפעת אמוץ-לוי ונדב מצלר.

​